תודעת הכל/ אמה שם-בה

​

הִנֵּה הַדֶּלֶת סְגוּרָה

וְהָעוֹלָם נִכְנַס.

נִכְנָסִים לֹא רַק הָעֵצִים שֶׁמּוּל הַחַלּוֹן

נִכְנָסִים הָעֵצִים כֻּלָּם.

נִכְנָסִים לֹא רַק הָרְגָשׁוֹת שֶׁהִרְשֵׁיתִי לָהֶם עַד כֹּה לְהִכָּנֵס

נִכְנָסִים הַרְגָּשׁוֹת כֻּלָּם.

נִכְנָסִים לֹא רַק הָאֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי מַכִּירָה

הָאֱנוֹשׁוּת כֻּלָּהּ נִכְנֶסֶת

וְכָל מָה שֶׁהוֹפֵךְ אוֹתָנוּ לֶאֱנוֹשִׁיִּים

נִכְנָס וּמֻפְנָם.

הָאֲדָמָה כֻּלָּהּ נִכְנֶסֶת,

וְהַשָּׂמִים גַּם

בְּהוֹד כֻּלִּיּוּתָם.

נִכְנָסִים אוֹר שְׁקִיעָה, אוֹר זְרִיחָה וְאוֹר פְּלִיאָה.

אוֹרוֹת וּצְלָלִים וְהִפּוּכָם.

יַבָּשׁוֹת וְעָרִים וְכָל יוֹשְבֵהֶם.

חַיּוֹת הַפֶּרֶא וְחַיּוֹת הָעֲדִינוּת.

נְהָרוֹת וּנְחָלִים וְכָל זִרְמֵיהֶם.

הַיָּם וּמְלוֹאוֹ.

 

בַּלַּיְלָה אֲנִי חוֹלֶמֶת עַל הָאוֹת וָו

וּמְשַׁלַּחַת אוֹתָהּ לַמֶּרְחָב.

הַדְּבָרִים מִתְחַבְּרִים מֵעַצְמָם

וּמִתְיַחֲדִים מֵעַצְמָם

וַאֲנִי חוֹבֶרֶת אֲלֵיהֶם.

אֲנִי חֲבֵרָה שֶׁל הַחִבּוּרִים.

וְהַכֹּל מִתְכַּנֵּס

הַכֹּל מִתְכַּנֵּס

וְהַכֻּלִּיּוּת עַצְמָהּ

הַכֻּלִּיּוּת עַצְמָהּ

הִיא נֵס

כְּשֶׁאֲנִי מִתְכַּנֶּסֶת

וְהַדֶּלֶת סְגוּרָה.