מכתמים / אמה שם-בה
 

בִּתִּי בַּצָּפוֹן אֶל מוּל גַּדְלוּת הַיָּם

וַאֲנִי בַּדָּרוֹם אֶל מוּל גַּדְלוּת הָאוֹר.

 

אִי אֶפְשָׁר לְכַמֵּת

אֶת הַדִּמְיוֹן בֵּינֵינוּ

שְׁנֵי כְּתָמִים מֵאוֹתוֹ הַצִּיּוּר.

 

אוֹר עַל פְּנֵי הַמַּיִם

כֶּתֶם אֶחָד בַּצִּיּוּר שֶׁל

קְלוֹד מוֹנֶה.

 

בִּתִּי מִתְבּוֹנֶנֶת בִּי

וְרוֹאָה

כֶּתֶם מְטֻשְׁטָשׁ.

 

אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בְּבִתִּי

וְרוֹאָה

אַטְמוֹסְפֶרָה עוֹטֶפֶת כּוֹכָב.

 

בִּתִּי וַאֲנִי

מַבִּיטוֹת עַל הַיָּרֵחַ

הַמַּכְתְּשִׁים מְסַמְּנִים

מְקוֹמוֹת בָּהֶם הָיְתָה הִתְנַגְּשׁוּת

הֶעָבָר מֻכְתָּם בִּכְאֵבִים יְשָׁנִים.

 

אֲבַק מְכַסֶּה אֶת שְׂעָרִי

הָרוּחַ מְטִיחָה בִּי אַשְׁמָה

לָמָּה עֲזָבַתְנִי?